קובני נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

בפניי תביעת לקוח מר אפרים קובני (להלן:"התובע") מול חברת פלאפון בע"מ (להלן:"הנתבעת") לתשלום סך של 10,000 ₪ בגין גביית כספים בייתר, אותם גבתה ממנו הנתבעת, כך לטענתו, בניגוד להסכמי ההתקשרות ביניהם ובניגוד להסכם הפשרה, שלא כובד לטענתו, עד היום. כמו כן טען התובע, כי הוא פנה לחברת פלאפון בגין דרישתו להוזלה בשיחות לחו"ל ובפועל, הענין לא הוסדר.

הנתבעת הגישה כתב הגנה מפורט, אליה צירפה את כל הסכמי ההתקשרות בין הצדדים ואף את הסכם הפשרה שהוזכר בתביעה. הנתבעת טענה כי כל החיובים שנעשו לתובע, נעשו על פי הסכמי ההתקשרות בין הצדדים וכי דרישתו להוזלת השיחות לחו"ל, נעשתה בפועל רק לאחר היציאה לחו"ל וכי התובע לא רכש מראש, חבילה מוזלת. במסגרת כתב ההגנה, המציאה הנתבעת לבית המשפט, עותק מהסכם הפשרה שנערך בין הצדדים ביום 12/2/12 ממנו עולה כי התובע הודה כי קיים לו חוב אצל הנתבעת על סך של 3,984 שקלים. מהסכם אף עולה, כי הצדדים הגיעו להסדר פשרה לתשלום חלק מהחוב. בהמשך כתב ההגנה טענה הנתבעת, כי התובע לא המציא כל מסמך לביסוס טענותיו וכל טענותיו, נטענות בעלמא, ללא כל ביסוס ו/או פירוט. באשר לחבילת חו"ל, טענה הנתבעת כי התובע מעולם לא רכש חבילה מוזלת לחו"ל.

יצוין כי הסכם הפשרה מיום 12/2/12 נחתם בין הצדדים, במסגרת תביעה קטנה אחרת ת"ק 41482/01/12 שהגיש התובע כנגד הנתבעת, בנוסח דומה, לנוסח כתב התביעה דנן. עיון במערכת נט המשפט אף מלמד, כי הסכם הפשרה בין הצדדים, לא הוגש לבית המשפט ולכן לא ניתן לו תוקף של פסק דין ובפועל, התביעה נמחקה, עקב העדר התייצבות הצדדים.

בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 18/2/13 העיד התובע ואף נציגת הנתבעת. במהלך הדיון הודיעו הצדדים, כי הם ממקדים את התביעה ואת הטענות בדבר הגביה בייתר, רק למועדים לאחר חתימת הסכם הפשרה, קרי תשלומי היתר שנגבו לטענת התובע, לאחר 12/2/12.

כידוע, נטל ההוכחה במשפט האזרחי קובע כי "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא), כלומר על התובע בתביעה זו, להוכיח בראיות, כי הנתבעת אכן גבתה ממנו תשלומים בייתר, בניגוד להסכמים ולהתחייבויות ביניהם. קרי, על התובע להוכיח את עילת תביעתו, על כל מרכיביה העובדתיים, במשקל של למעלה מחמישים אחוזים.

על בית המשפט בבואו להכריע בתביעה זו, לבחון את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו ע"י התובע ועל מנת לחייב את הנתבעת בתשלום הסכום הנתבע, על בית המשפט לוודא כי התובע אכן הרים את נטל ההוכחה, המוטל עליו.

על תובע הפונה לבית משפט בתביעה, כי נגבו ממנו כספים בייתר בניגוד להסכמי ההתקשרות, לצרף לתביעתו, פירוט בדבר הסכום אותו הוא מחויב לשלם כל חודש על פי ההסכם, לעומת החיוב שנעשה לו בפועל. לצורך כך, יכול התובע להמציא, לדוגמא, את החשבוניות שהוצאו לו ע"י הנתבעת ולציין לגבי כל חודש וחודש, את הסכום שהוסכם לגביו כי ישלם, ואת הסכום שנגבה ממנו בייתר ע"י חברת התקשורת ואשר אותו, הוא תובע חזרה.

במקרה דנן, הגיש התובע כתב תביעה לקוני ביותר, ללא שצירף לכתב התביעה, כל אסמכתא כתובה ו/או אחרת המוכיחה את טענותיו, ולו בראשית ראיה. נכון הוא, שהתובע העיד בדיון ההוכחות וחזר על האמור בכתב תביעתו, אולם על אף הניסיונות כי התובע ייפרט את מרכיבי תביעתו, לא הצליח התובע, ליתן פירוט ולו התחלתי, באשר לתשלומים אותם שילם בייתר, לטענתו. כל שכן, שהתובע לא המציא כל מסמך ו/או ראיה ו/או תחשיב באשר לטענותיו כי הנתבעת גבתה ממנו כספים בייתר, בחודשים 3/12 ועד מועד הגשת התביעה ב- 12/12 .

כל טענות התובע באשר לאי קיום הסכם הפשרה ו/או הסכמי ההתקשרות בין הצדדים, נטענו בעלמה, באופן כוללני, ללא מתן פירוט לגבי הכספים שנגבו בייתר לגבי החודשים הנטענים ( קרי מ- 3/12 ועד מועד הגשת התביעה). התובע נסמך בתביעתו רק על עדותו בבית המשפט, שכאמור, הינה עדות יחידה של בעל דין שלא נתמכה במסמכים ו/או ראיות אחרות שיכולות היו לבסס את תביעתו, וזאת על אף שהדיון היה קבוע להוכחות.

בית המשפט ער לכך, כי לעיתים קשה לאזרח להתנהל ולהוכיח את תביעתו כנגד גוף, כדוגמת הנתבעת. ולכן, במסגרת דיון ההוכחות בפני בית המשפט, ניתנה לתובע האפשרות לפרט את התחשיב שנעשה על ידו, וליתן הסבר באשר לסכום הנתבע על ידו. התובע התבקש, רק לפרט לפרוטוקול, את הסכומים ששילם, לטענתו, בייתר בחודשים 3/12 – 12/12 וכיצד הגיע לסכום התביעה, העומד על סך של 10,000 ₪. אף במשימה זו, לא הצליח התובע לעמוד. יצוין כי במסגרת הניסיונות לקדם את עניינו של התובע, התחייבה נציגת הנתבעת באופן אישי, כי היא תדאג להפיק לתובע את החשבוניות עבור החודשים שיציין בפנייה. על אף התחייבות זו, ולאחר שאף הוצעה הצעה ע"י נציג הנתבעת לתשלום פיצוי לפנים משורת הדין, סירב התובע להצעות אלו, ועמד על קבלת פסק דין בתביעתו, כפי שהיא ובהסתמך על הראיות שהובאו על ידו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, התרשמתי מהעדויות שנשמעו בפניי, ולמעשה אף מהעדר הראיות והפירוט הנדרש להוכחת התביעה, אין לי אלא לקבוע, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש ממנו בתביעה מסוג זה ולכן אני מורה על דחיית תביעתו.

בנסיבות אלו ולאור מצבו של התובע כפי שבא לידי ביטוי בדיון, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט' אדר תשע"ג, 19 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: